מיצוי יכולת הריצה ביחס לגיל

חזרה אל Blog

מיצוי יכולת הריצה ביחס לגיל

היכולת הגופנית של האדם משתנה בהתאם לגילו ,זה נכון לכל יכולותיו של האדם ליכולת החשיבה,הלמידה, זמן תגובה ,זיכרון וליכולות נוספות, היכולת הגופנית גם היא נתונה לתופעה זו וקיים הבדל בין ענפי הספורט בין הגיל הביולוגי בו הייצור האנושי יגיע לשיאו.

הגרף באופן כללי של היכולת הגופנית הוא גרף "פעמון" מיום הלידה יש עליה ושיפור עד גיל מסוים וא"כ דעיכה עד יום מותו (נשמע מדכא)

דוגמא: גרף של 11400 שחיינים במרחקים של 100 מ' כחול, 400 מ' אדום

 

 

 

 

 

 

 

הגרף מראה שהיכולת שיא של האדם בשחייה 100 הוא קצר וצעיר בשנים לעומת מקצה ה 400 מטר. למעשה זה נכון לרוב מקצועות הספורט. ככל שהמקצה יהיה ארוך יותר וסיבולתי יותר ניתן יהיה לקבל יותר שנות שיא בענף זה או נדידה לגיל בוגר יותר …נחזור לעולם הריצה .

קיים הבדל בין העולם המקצועני תחרותי לעולם החובבני, בעולם התחרותי למעשה מגדלים את הספורטאי מילדות בהתאמה כך שהוא יגיע לשיאו הספורטיבי בהתאם לשיאו הביולוגי וכך יוצא שספורטאי מקצועי יממש בגיל צעיר את שיאו ואט אט יכולותיו ירדו עם השנים עד שיפרוש מהענף או יעבור לענף למרחקים ארוכים יותר (סיבולת) שם יוכל עדיין לשפר את יכולותיו .

העולם החובבני בספורט בכלל ובריצה בפרט שונה לחלוטין, רוב אוכלוסיית הרצים החובבים מגיעים לעולם הריצה בגיל מאוחר, בסוף שנות השלושים לאחר הקמת התא המשפחתי וההתבססות הכלכלית, אז מתעורר האדם ומרגיש לא בכושר כמו פעם, מה עוד שנוספו כמה קילוגרמים והוא חש שאינו יכול לבצע פעולות מאומצות כבעבר, למעשה הרץ החובבן פסח על שנות השיא והבנייה הנכונה (חלקם שנא בילדותו פעילות גופנית שלו נדבר על ריצה) ובגיל בו יש ירידת יכולת הוא מתחיל לרוץ (נכון גם לכותב שורות אלו).

כמובן שעצם הנעת הגוף והכנסתו לעולם הריצה בכל גיל זה מבורך ויש בפעילות זו את היתרונות העצומים שעולם הריצה מביאה עימה למתאמן, לאחר שהמתאמן גומע מרחק של 5 ק"מ בהצלחה ועובר למרחק 10 ק"מ חצי מרתון ואף מרתון מלא, התחושה היא עילאית ללא קשר ליכולת .

נשאלת השאלה היכן אני ממוקם ביחס למיצוי היכולת האישית שלי ביחס לגילי ???.

התשובה לרוב היא רחוק.

רוב הרצים יגמעו מרחקים רבים ויתמכרו למרחק ויראו בו כניצחון האישי שלהם על השגרה ועל היכולת של כלל האוכלוסייה, זה בריא זה ממלא, זה מעצים את המסוגלות האישית וזה חשוב, רובנו נשאבים לריצה הנוחה לנו "אזור הנוחות", למעשה זה כמו בלימודים רובנו נעדיף להגיע לכיתה להקשיב ולקבל 75 , כדי לקבל 000100 צריך בנוסף להכין ש"ב ולהשקיע.

אם נציין לרץ חובב שהוא יכול להשתפר לרוב הוא יגיב "בגילי?" או "אומר תודה שאני רץ בגילי" התשובות האלו נובעות לרוב מכך שרובנו לא באמת מאמינים שניתן להשתפר וחושבים שככל

שהזמן עובר היכולת שלנו נסוגה (שזה נכון למתאמן מקצועי לא לחובבני).

בנוסף קיים פחד, חשש שהוא למעשה מעטפת ההגנה בכל דבר וזה נכון גם לעולם הריצה, הפחד יוצר מרחק בין היכולת האישית הנוכחית ליכולת שאליה אני יכול להגיע שלרוב אינני יודע היכן היא, הפחד ימצא תירוצים וישכנע אותנו שאנחנו לא במיטבנו היום אולי נתחיל חלש, הפחד יחליש אותנו ויגרור אותנו למקום בטוח לאזור נוח שאפשר לדבר בו ואולי גם לנוח.

כך זה נראה בגרף: הגרף העליון מציין את היכולת שהאדם יכול להגיע אליה ביחס לגילו והגרף

התחתון מציין את הרץ החובב שמתחיל לרוץ בגיל 55 ..( המספרים להמחשה בלבד).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כדי לגשר על הפער בין הפוטנציאל של הרץ לבין היכולת שהוא נמצא בה ,קודם צריך לשאול האם אותו רץ מוכן לכך, מדובר בהשקעה של זמן והרבה זיעה, לא כל אחד בחר לרוץ כדי לרוץ מהר הוא לבדוק את היכולת האישית יש עוד מגוון רחב של סיבות לאדם כדי לרוץ וליהנות מעולם הריצה .

לאחר שהרץ בוחר לנסות לשפר את היכולת שלו,זו נקודת ההתחלה מכאן מתחילה למעשה עבודה . שיפור היכולת מורכב בעיקר מהפן הפיזי (היכולת הגופנית) והפן המנטאלי ,בפן המנטאלי ראשית עליו להכיר שיש פער ולהיות בטוח שיש ביכולתו לגשר עליו, בצד הפיזי זה אימונים,התמדה,משמעת, על פי סרגל מאמצים בדגש באימוני איכות, עומס מבוקר ונפח .

אז תאמינו שיש לכם דרך לשפר ואתם רחוקים מהפוטנציאל הגלום בכם,זה נכון לריצה וגם לחיים .

תתחילו להאמין להשקיע להתמיד …..זה יגיע.

דן ישראלי | איירונמן | מאמן ריצה וטריאתלון | קבוצת הריצה DAN4RUN

שתף את הפוסט

כתיבת תגובה

חזרה אל Blog